מקום פתוח

מושג ה"מקום פתוח" נפוץ במיוחד בהצגות פרינג' רבות, במופעי מחול, במופעי סטנדאפ ובהפקות תיאטרון קטנות יותר, המתקיימות לעיתים קרובות בחללים לא קונבנציונליים או באולמות קטנים. במקרים אלה, הגמישות מאפשרת לא פעם להקהל לבחור את זווית הצפייה המועדפת עליו, או להתמקם קרוב יותר או רחוק יותר מהבמה לפי רצונו. ההיגיון מאחורי שיטה זו הוא לעיתים קשר לגודל האולם/החלל – במקומות קטנים מאוד אין הבדל משמעותי בחוויית הצפייה בין המקומות השונים. לעיתים זהו גם חלק מחוויית ההצגה עצמה, המעודדת תחושה קהילתית או ספונטניות, ומונעת יצירת הייררכיה בין מקומות ישיבה שונים. מסיבות תקציביות, "מקום פתוח" יכול לפשט גם את תהליך מכירת הכרטיסים ואת ניהול האולם, שכן אין צורך במערכת מורכבת של מיפוי והקצאת מושבים. עם זאת, חשוב לציין ששיטת "מקום פתוח" עלולה לגרום לעיתים לתורים ארוכים בכניסה, במיוחד בהצגות מבוקשות, כאשר הקהל ממהר לתפוס את המקומות הטובים ביותר. כמו כן, היא עלולה להיות פחות נוחה לאנשים עם מוגבלויות או כאלה הזקוקים לנגישות ספציפית, אלא אם כן קיימת הקצאה מיוחדת עבורם מבעוד מועד. דוגמאות נפוצות בתיאטרון הישראלי לפעמים כוללות הצגות בפסטיבלים כמו פסטיבל עכו או פסטיבל חיפה להצגות ילדים, שם חלק מההצגות הספציפיות אינן מקצות מקומות ישיבה. גם בתיאטרוני פרינג' כמו תיאטרון תמונע או תיאטרון החאן (בהצגות מסוימות ובחללים קטנים) ניתן להיתקל בשיטה זו.