מערכון

בתיאטרון הישראלי, המערכון התפתח כצורה אמנותית פופולרית המאפשרת התייחסות סאטירית או הומוריסטית לנושאים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. מערכונים מאופיינים לרוב בעלילה פשוטה, דמויות סטריאוטיפיות או מוקצנות, ונקודת שיא או פאנץ' בסופם. הם מוגשים בפני קהל כחלק ממופע בידור, כגון מופעי בידור מוזיקליים, ערבי סטנד-אפ (שבהם המערכונים עשויים להיות חלק אינטגרלי מהמופע המבוסס על קטעים קומיים), או כחלק מהצגת תיאטרון גדולה יותר המורכבת מרצף של סצנות קצרות. המערכון הישראלי ינק רבות מהמסורת האירופאית של הקברט והוודביל, והוא שימש וממשיך לשמש במה לאמנים ישראלים רבים. הוא מהווה פלטפורמה מצוינת לבחינת גבולות ההומור והסאטירה, ולעיתים קרובות מאפשר תגובה מהירה לאירועים אקטואליים. המערכונים מצליחים לגעת בעצבים חשופים של החברה, ולספק פורקן רגשי ושכלי באמצעות הצחוק. דוגמאות בולטות למערכונים ניתן למצוא בלהקות צבאיות שונות, שהיוו כור היתוך לכישרונות רבים, ובתוכניות בידור טלוויזיוניות שצמחו מהסצנה התיאטרונית, אשר המשיכו לטפח את פורמט המערכון. הם מהווים נדבך חשוב בתרבות הבידור הישראלית.