מונודרמה

בתיאטרון הישראלי, מונודרמה היא ז'אנר עשיר ומשמעותי הבולט ביכולתו להעניק חוויה אינטימית ועוצמתית לקהל. היא מאפשרת לבחון לעומק את נפש הדמות, את הקונפליקטים הפנימיים שלה ואת המסע שהיא עוברת, תוך הסתמכות כמעט מוחלטת על כישרונו של השחקן הבודד. הייחוד של המונודרמה טמון ביצירת עולם שלם באמצעות משאבים תיאטרליים מינימליים יחסית – תפאורה בסיסית, תאורה מדויקת ופסקול תומך. השחקן נדרש לווירטואוזיות רבה, הן מבחינה טכנית והן מבחינה רגשית, על מנת למלא את החלל התיאטרוני ולרתק את הקהל לאורך ההצגה. בישראל, מונודרמות רבות עוסקות בנושאים אישיים מאוד, חברתיים או היסטוריים, ומספקות פרספקטיבה ייחודית ומרגשת על המציאות הישראלית. דוגמאות בולטות מהתיאטרון הישראלי כוללות הצגות מצליחות שזכו להערכה רבה. הן מציגות את מנעד הנושאים הרחב שניתן לכסות דרך פורמט זה, מהיותן קומדיות נוגעות ללב ועד דרמות קורעות לב. לעיתים אלו עיבודים לסיפורים קיימים, ולעיתים יצירות מקוריות שנכתבו במיוחד עבור שחקן ספציפי או רעיון מסוים. ההצלחה של מונודרמה נמדדת לא רק ביכולת השחקן להעביר טקסט, אלא גם ביכולתו להקים עולם שלם של יחסים, זמנים ומקומות דרך נוכחותו הבימתית ובאמצעות "שותפים" וירטואליים שאת קיומם הוא רומז או מעלה.