לובי

הלובי בתיאטרון הישראלי, כמו במקומות רבים בעולם, הוא הרבה יותר מסתם חלל מעבר. הוא מהווה את השער לחוויה התיאטרונית וממלא תפקידים פונקציונליים, חברתיים ופרסומיים. זהו המקום בו הקהל מתכנס לפני שהדלתות לאולם נפתחות, ובו הוא יכול לרכוש כרטיסים, להפקיד מעילים, ולעיתים קרובות גם ליהנות מכיבוד קל ומשקאות. מעבר להיבטים הפונקציונליים, הלובי הוא גם מרחב חברתי חשוב. צופים נפגשים בו, משוחחים על ההצגה שבאה עליהם, או מנתחים את זו שזה עתה הסתיימה. זהו מקום להתרשמות ראשונית מהאווירה הכללית של התיאטרון ושל ההפקה הספציפית. תיאטראות רבים משקיעים בעיצוב הלובי כחלק בלתי נפרד מהחוויה התרבותית, לעיתים על ידי הצגת תמונות מההפקה, פוסטרים של הצגות עבר או תפאורות מיניאטוריות. בתיאטרון הישראלי, ניתן למצוא לוביים מגוונים. לדוגמה, לובי התיאטרון הלאומי 'הבימה' בתל אביב הוא חלל גדול ומרשים המארח לעיתים תערוכות אמנות קטנות או אירועי התרמה. לעומתו, לובי התיאטרון הקאמרי יכול להיות אינטימי יותר, ולעיתים קרובות הוא מהווה נקודת מפגש לקבוצות סטודנטים או לחברי מועדון. חלק מהתיאטראות הקטנים יותר או הפרינג'יים, כמו תיאטרון תמונע, מעצבים את הלובי שלהם באופן שישקף את האופי הייחודי והאמנותי שלהם, ומשלבים אותו לעיתים עם בר או בית קפה. הלובי גם משמש לעיתים כחלל מכירה של מרצ'נדייז הקשור להצגות, כגון ספרי מחזות, תקליטורים עם פסי-קול ותוכניות אמנותיות. בזמן ההפסקה, הוא מתמלא שוב באנשים היוצאים להתאוורר, לרענן את הזיכרון, או לחלוק רשמים ראשוניים מהמחזה. כל זאת תורם לתחושת הקהילתיות וההכנה הרגשית לקראת החוויה האמנותית העיקרית.