הצגה פסטיבלית

הצגה פסטיבלית בישראל מתייחסת ליצירה תיאטרונית שנוצרה או הותאמה במיוחד להצגה במסגרת אחד מפסטיבלי התיאטרון הרבים הפעילים בארץ (לדוגמה: פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, פסטיבל ישראל, פסטיבל חיפה להצגות ילדים ונוער, פסטיבל תיאטרונטו). הצגות אלו נוטות להתאפיין בחדשנות אמנותית, גישות בימוי לא קונבנציונליות, שימוש בטכניקות תיאטרוניות מגוונות ואף שילוב מדיומים נוספים. לעיתים קרובות, הן מציגות רעיונות נועזים, מאתגרות מוסכמות תיאטרוניות, או עוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים בוערים. ההקשר הפסטיבלי מעניק לאלו הקשר ייחודי: הוא מאפשר ליוצרים להתנסות, לבחון גבולות וליצור ללא הלחץ הקופתי המאפיין תיאטרונים רפרטואריים גדולים. הצגות אלו ניתנות לרוב בתקציבים מוגבלים יותר ועל כן דורשות יצירתיות רבה בפתרונות בימתיים ובבניית הדמויות. פסטיבלים רבים מציבים דגש על פיתוח יצירה מקורית ועל חשיפה לקהלים רחבים יותר של סגנונות תיאטרון שונים. בישראל, פסטיבלים כמו פסטיבל עכו, לדוגמה, ידועים ביצירת פלטפורמה להצגות רחוב ופרפורמנס במרחב הציבורי, ואילו פסטיבל תיאטרונטו מתמקד בהצגות יחיד ובמונולוגים. הצגות פסטיבליות רבות זוכות גם לחשיפה בינלאומית ומוצגות בפסטיבלים ברחבי העולם, ומהוות כרטיס ביקור לתיאטרון הישראלי. אומנם רבות מההצגות נשארות ייחודיות למסגרת הפסטיבל, אך לא מעט כאלו זוכות להצלחה רבה, מפתחות חיים עצמאיים ועולות לאחר מכן באופן מסחרי או במסגרת תיאטרונים שונים. בכך, הן משמשות לעיתים גם כחממה ליצירות עתידיות בתיאטרון הישראלי המרכזי.