הפסקה

ההפסקה בהצגות תיאטרון בישראל היא למעשה אתנחתא יזומה המשבשת את רצף העלילה באופן מודע ותחום בזמן. היא נמשכת לרוב 15-25 דקות ותכליתה כפולה: לאפשר לצופים לצאת מהאולם, לרענן את עצמם בקפיטריה או בחדרי השירותים, וכן לספק לשחקנים מנוחה והזדמנות להחליף תלבושות או איפור. לעיתים קרובות, ההפסקה משמשת גם צוות ההפקה לשינויים טכניים מורכבים בתפאורה או בתאורה בין מערכות. בתיאטרון הישראלי, למשל, בהצגות ארוכות כמו "המלט" בתיאטרון הקאמרי או "מלאכים באמריקה" בתיאטרון גשר, ההפסקה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. היא מאפשרת לקהל לעכל את מה שראה בחלק הראשון של ההצגה, לדון עם מלוויו, ולהתכונן לחלק הבא. ישנן גם הצגות המשתמשות בהפסקה כאמצעי דרמטי, המייצר סיום מותח לחלק הראשון ומעצים את הציפייה לקראת החלק השני. עם זאת, ישנן גם הצגות, במיוחד מהזרם העכשווי או המבוים כהצגת קונספט, שבוחרות לוותר על הפסקה לחלוטין. הצגות כאלה, כמו הפקות מסוימות בפסטיבל עכו, מנסות לשמור על רצף חווייתי אינטנסיבי ובלתי מקוטע. במקרים אלה, משך ההצגה המלא נוטה להיות קצר יותר, או שהיא בנויה באופן שאינו מצריך הפסקה מבחינה טכנית או תוכנית.