בלאקבוקס

תיאטרון ה"בלאקבוקס" (קופסה שחורה) כשמו כן הוא: חלל תיאטרון בסיסי, לרוב בגוון שחור, המספק גמישות מקסימלית בעיצוב הבמה וסידורי הישיבה. בניגוד לתיאטראות מסורתיים בעלי פורסצניום קבוע, הבלאקבוקס מאפשר לשנות את הקונפיגורציה של החלל – ישיבה מסביב, במעגל, כבמת אי-שם ועוד – בהתאם לצרכי ההפקה. גמישות זו הופכת אותו לאידיאלי להצגות ניסיוניות, אינטימיות או כאלו הדורשות יצירת סביבה ייחודית. בישראל, תיאטרוני בלאקבוקס הפכו פופולריים במיוחד בקרב קבוצות תיאטרון עצמאיות, סטודנטים לתיאטרון ופסטיבלים. הם מאפשרים מימוש רעיונות אמנותיים נועזים גם בתקציב מוגבל, ומעודדים מעורבות גדולה יותר של הקהל בזכות הקרבה הפיזית לשחקנים. דוגמאות בולטות ניתן למצוא בפסטיבלים כמו "תיאטרונטו" או "עכו לתיאטרון אחר", בהם הצגות רבות מתרחשות בחללי בלאקבוקס מאולתרים או קבועים. הבלאקבוקס מדגיש את המהות התיאטרונית – השחקנים, הטקסט והפעולה, ללא צורך בתפאורה גרנדיוזית. זוהי פלטפורמה המעצימה את הדמיון של הקהל ואת יצירתיות ההפקה. הוא משמש ככור היתוך לרעיונות תיאטרליים חדשים וכבמה ראשונה ליוצרים צעירים. אולמות בלאקבוקס בישראל קיימים במוסדות לימוד כמו "הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין", "בית צבי", ובמרכזי תרבות ותיאטרון שונים כמו "תיאטרון תמונע" בתל אביב, המציע מספר חללים בעלי אופי דומה, או "הסמטה" ביפו. חללים אלו תרמו רבות להתפתחות התיאטרון האלטרנטיבי והניסיוני בארץ.