אנסמבל

המונח "אנסמבל" מהווה נדבך חשוב ומרכזי בעולם התיאטרון בישראל, והוא מתפתח ומשתנה בהתאם לרוח התקופה ולאופי ההצגות. בתיאטרון הישראלי, אנסמבל יכול להתייחס לקבוצת שחקנים קבועה בתיאטרון רפרטוארי, כמו אנסמבל תיאטרון גשר שנוסד על ידי עולים מברית המועצות והיה ידוע בעבודתו הקולקטיבית והחזקה, או אנסמבלים שנוצרים אד-הוק עבור הפקה מסוימת. הייחוד באנסמבל הוא שכל שחקן הוא חלק בלתי נפרד מהשלם, ולעתים קרובות תורם ליצירה לא רק במשחק אלא גם בתהליכי יצירה משותפים, בדיאלוג עם הבמאי ושאר השחקנים. הדגש הוא על קולקטיביות, תיאום וכימיה בינאישית על הבמה, מה שמעצים את החוויה התיאטרלית. דוגמה בולטת לעבודת אנסמבל משמעותית בישראל היא התיאטרון הקאמרי בהפקות רבות לאורך השנים, שם שחקני אנסמבל ותיקים שיחקו זה לצד זה בהצלחה רבה בהצגות מגוונות. אולם גם תיאטרוני שוליים ופרינג' רבים בישראל, כמו תיאטרון תמונע, מתבססים פעמים רבות על עבודת אנסמבל כחלק מהפילוסופיה האמנותית שלהם, המבקשת לטשטש את ההיררכיה המסורתית בין שחקנים ראשיים ומשניים ולאפשר לכל חבר בקבוצה להביא לידי ביטוי את כישרונו באופן מלא ופורה. אנסמבל כזה מקנה גמישות ביצירה, מאפשר קשת רחבה של תפקידים לכל שחקן בהצגה, ומוביל לאינטראקציה עשירה ומורכבת יותר על הבמה. עבודת אנסמבל יכולה לבוא לידי ביטוי במחזות מקהלה, במחזות עם חלוקת תפקידים שוויונית, או בהפקות שבהן השחקנים משחקים מספר רב של דמויות משתנות. היא דורשת משמעת, הקשבה וכישרון קולקטיבי, אך התוצאה היא לרוב עוצמתית ומרגשת יותר עבור הקהל, שכן היא משקפת יצירה משותפת ועמוקה.