איך ניסיתי לתקן את הדייטינג שלי בעזרת תיאטרון ישראלי
האצבע שלי כמעט פיתחה נמק מגלילה באפליקציות. אחרי שלושה דייטים שבהם הנושא היה "שוקולד פרה מול קליק", החלטתי שאני צריך הפסקה מהמסך. הלכנו לראות את [אהבה מודרנית](/show/אהבה-מודרנית). מישהו לקח את צילומי המסך של הוואטסאפ שלי והעלה אותם לבמה. יצאתי משם עם תובנה: כולנו מייצרים גרסה משופרת של עצמנו, במקום להיות האידיוטים שאנחנו באמת.
שבועיים אחר כך, שאלתי את עצמי למה שהמחשב לא יבחר לי שותפה. זה הוביל אותי ל[זוגיות AI](/show/זוגיות-ai). קורע מצחוק לראות איך המערכת מנסה לפענח רגשות אנושיים. חזרתי לחדר שלי והבנתי שאולי עדיף להמשיך לטעות בעצמי. לפחות כשאני מחרב דייט, זו אשמתי המוצהרת ולא באג בסינגפור.
לפעמים הבלגן גדול עליי, ובא לי לצעוק לשמיים. בגלל זה הלכתי ל[אוי אלוהים](/show/אוי-אלוהים). אלוהים שנכנס לדיכאון ומחליט ללכת לפסיכותרפיסטית — גאוני. אם למי שברא את העולם יש ספקות עצמיים, אז אולי בסדר גמור שגם לי אין מושג מה אני עושה עם החיים שלי ברמת גן.
הבטחתי לעצמי לא לכתוב בלוגים, ושבועיים אחר כך כתבתי שניים. התיאטרון הוא המקום היחיד שבו עוד אפשר לראות אנשים אמיתיים, בלי פילטרים, מנסים להבין איך לעזאזל שורדים את השבוע הבא.
איך ניסיתי לתקן את הדייטינג שלי בעזרת תיאטרון ישראלי | בל...