בין הריסות הזיכרון: 'שונאים, סיפור אהבה' בבית ליסין
<p>העלילה, המתרחשת בניו יורק של 1949, מציבה במרכזה את הרמן ברודר, ניצול שואה, הנאבק לבנות חיים חדשים מתוך הריסות העבר. הוא לכוד בין שלוש נשים: אשתו הפולנייה שהצילה אותו, המאהבת הצעירה, והאישה הראשונה שקמה מן המתים. <strong>הבחירה לגעת בנושאים כבדים אלה על במה, דורשת איזון עדין</strong> בין רגש עמוק לבין הימנעות מדרמטיות יתר, ונדמה שצוות ההפקה והשחקנים מנסים לנווט במים מורכבים אלה במקצועיות.</p>
<p>הבימוי של שיר גולדברג מנסה ליצור מתח דרמטי המתפתח לאורך ההצגה. התפאורה של ערן עצמון משרתת את הסיפור היטב, ומצליחה ליצור אווירה קודרת אך פונקציונלית המדגישה את בדידותן של הדמויות. המוסיקה של ליאור רונן והתאורה של ירון אבולעפיה תורמות גם הן לבניית האווירה, ומעניקות עומק נוסף לרגעים שונים.</p>
<p><strong>השחקנים, ובראשם תום חגי, אופיר וייל ולימור גולדשטיין, נדרשים לגלם דמויות מורכבות, שסועות פנימית ומונעות על ידי טראומות עבר ותשוקות עכשוויות.</strong> הם מתמודדים עם אתגרי התפקיד בכבוד, ומצליחים להעביר את הדילמות הקיומיות של גיבוריהם. ההצגה אינה קלה לצפייה, והיא דורשת מהקהל מסע פנימי אל תוך מעמקי נפשם של ניצולים המנסים לחיות, לאהוב ולשרוד בעולם שאינו רוצה לשכוח אך גם אינו מסוגל באמת לשאת את זיכרון אימתו.</p>
<p>'שונאים, סיפור אהבה' בתיאטרון בית ליסין היא הצגה המשקפת נאמנה את רוח יצירתו של בשביס זינגר - <strong>כנה, כואבת, ומעוררת מחשבה.</strong> היא מזמינה את הקהל לבחון מחדש את גבולות האשמה והמחילה, את כוחה של התשוקה ואת האשליה המפתה שבהתחלה חדשה.</p>